מאז שהסמארטפונים שלטו בשוק המיינסטרים, טלפונים ניידים, המשמשים כמרכזי בידור ומידע בזמן מפוצל, דרשו שטחי תצוגה גדולים יותר, מה שהוביל למסכים גדולים יותר ויותר. במקביל, לטלפונים מסורתיים יש "מצח" לאוזניה ולמצלמה הפונה-הקדמית, ו"סנטר" לכפתור הבית, מה שמביא לגדלים גדולים מדי של טלפון ומפריע לשיפורים ביחס מסך-ל-גוף.
מאוחר יותר, אפל הגתה פתרון: ריכוז הרכיבים מהמצח ואפשרות למסך להתרחב כלפי מעלה משני הצדדים, בדומה ל"חריץ", ומכאן השם "מסך חריץ".
"מסך החריץ" ירה את הירייה הראשונה במלחמה על יחס מסך-ל-גוף. טלפונים שונים של אנדרואיד חיקו אותו לאחר מכן, אך מהר מאוד מצאו אותו מכוער ולא מושך, מה שהוביל להופעתם של עיצובים עם יחס מסך-ל-גוף גבוהים עוד יותר.
מסך טיפת מים: המצלמה הפונה- הקדמית נמנעת בחלק העליון של המסך, והרקע השחור של המצלמה משתלב בצורה חלקה עם המסגרת העליונה, דומה לטיפות מים תלויות, ומכאן השם "מסך טיפת מים".
**מסך שדים (או מסך טיפות מים):** בעצם מסך טיפת מים, Huawei כינה אותו "מסך שדים" מכיוון שהאזור שתופס על ידי המצלמה דומה לפנינה מלאה ועגולה, מה שמדגיש את תחושת הפרימיום שלו.
**Punch-Hole Screen:** כפי שניתן לראות בעיצובים הקודמים, האופן שבו ממוקמת המצלמה הפונה-הקדמית קובע את צורת המסך. מסך חורים- נוצר על ידי חיתוך חור במסך ואחסון המצלמה.
**מסך מפל:** למרות שמסכי חריצים, טיפת מים וחורים- כולם מסתמכים על החלק העליון של הטלפון עבור המצלמה, הם עדיין משאירים מסגרת בצדדים, מה שהופך את העיצוב לפחות מרשים. כדי להתמודד עם זה, נוספו קצוות מעוקלים, מכופפים את המסך כלפי מטה כדי לבטל את המסגרת מלפנים. סוג זה של מסך דומה למפל, ומכאן השם "מסך מפל".
**מסך מלא-:** החלק הקדמי של הטלפון הוא מסך יחיד ללא הפרעות, ללא חריצים, טיפות מים או חורים. העיצוב המושלם לכאורה של מסך מלא- מושג באמצעות סדרה של פשרות: המצלמה הפונה- הקדמית נסוגה בדרך כלל בתוך הגוף ויוצאת לאט מלמעלה בעת השימוש. מבנה זה חייב להיות מדויק ועמיד, ובכך להוסיף מורכבות מיותרת להשגת המראה המושלם. ניתן לשלב עיצוב מסך מלא- אמיתי גם עם מסך מפל.